| |
: ספר סימן לב|
סימן לביחס הגר ובניועוד להנ"לוהנני להשתעשע עוד בדברי מעכ"ת הדר"ג שליט"א במה שהביא שם קושית מרן הח"ס בפ' בא על הפסוק וכי יגור אתכם גר וגו' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, והקשה מה יחס יש לבניו של גר עמו שיעכבהו מלעשות הפסח הלא כקטן שנולד דמי, והניח בצ"ע.ומעכ"ג הביא מדרך פקודיך מ"ע ב' חלק הדיבור אות כ"ט שנשאל בגר שנתגיירו בניו עמו אם הוא קודם לאחרים למול את בניו, ונפק"מ שאסור לחטוף המצוה מידו, ופשט לעצמו מהא דנחלקו ר"י ור"ל (יבמות ס"ב ע"א) אי קיים מצות פ"ו בבנים שנולדו לו בגיותו וקיי"ל כר"י דקיים בהו פ"ו, וא"כ בניו מקרי, וכיון שהוא נתגייר ונכנס לכלל דת חייב למול את בניו כשהם ברשותו וסיפק בידו לעשות וא"כ המצוה עליו רמיא עכ"ל. ומינה למד מעכ"ג דהא דגר שנתגיירו בניו עמו אין הבנים נקראים בניו ולא הוא נקרא אביהם היינו רק לענין דין אב ודין בנים בזה אין להן זה על זה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אבל המציאות שהוא הוא האב והבנים הן בניו זה א"א להכחיש מפני שכן הוא המציאות וזה לא ישונה, ומכיון שכן לענין קיום פ"ו דתלוי במציאות בוודאי קיים מכיון שבמציאות הוא האב, וכן לענין מילה שחייב האב למול את בניו אמרה התורה שתלוי במציאות אב ובנים ולא בדין אב ובנים, ולכן גר שנתגייר ובניו עמו מילת בניו מעכבתו ונתיישב קו' הח"ס ז"ל, ומינה יצא לדייק דה"ה לענין יחוד שהדבר תלוי במציאות ליכא איסור יחוד.ולפענ"ד עצם ההנחה של הדרך פקודיך שחייב הגר במילת בניו צ"ע, דבהא מילתא בגר שנתגייר אי קיים מצות פר"ו בבניו שנולדו לו בגיותו נחלקו בו אבות העולם הרמב"ם בפט"ו מה' אישות ה"ו כתב היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם הרי זה קיים המצוה, ומיהו המהרי"ל בתשו' סי' קצ"ו ס"ל דאפילו לא נתגיירו הבנים קיים המצוה וכן נראין דעת התוס', והובאו בשו"ע אה"ע סי' א' סעיף ז' ובפוסקים שם, ועיין ט"ז סק"ט וב"ש שם ובס' מעשה רוקח מה שמחלק בין נחלה ואבלות לקיום פ"ו, ועיין ביאור הגר"א שם אות י"ז שהאריך בזה וסיים וז"ל וכן דעת כל הפוסקים דלא כרמב"ם, ומעתה לא מיבעיא לדעת המהרי"ל ודעימיה דלא בעי שיתגיירו בניו ואפ"ה קיים המצוה א"כ אין שום הוכחה לדברי הדרך פקודיך, וודאי כיון שנתגייר אין לו שום שייכות למול את בניו שנולדו לו בגיותו, אך אפילו להרמב"ם דבעי שיתגיירו מ"מ זה דוקא שיהא במצות פ"ו אבל אם הי' לו בנים ובנות לאחר שנתגייר ליכא עליו חיוב לגייר את בניו שנולדו לו בשעת גיותו, הרי לך שאין לו שום קשר וחיובים לבניו הנכרים, וא"כ ה"ה לאחר שיתגיירו, ואדרבה הרי כתב הרמב"ם דלאחר שגדלו יכולין למחות ואם הם בניו האיך יכולים למחות, ועוד אם לאח"כ מוחין יפקע קיום הפ"ו שלו לדעת הרמב"ם ודעימיה נמצא דאפי' הי' לו בנים ונתגייר הוא והם אכתי לא קיים המצוה דאכתי בספק הוא שמא ימחו וליכא גירות וליכא פ"ו, ואדרבה יש להקשות במה שכתב הרמב"ם ז"ל בסתם נתגייר הוא והם הרי זה קיים המצוה הרי אכתי ספיקא הוה שמא ימחו כשיגדלו ולא יקיים בהם המצוה, ועכ"פ הי"ל לומר שקיים מספק עד לאחר שיגדלו ולא ימחו.הן אמת דהרמב"ם בפי"ג מהא"ב ה"ז כתב רק גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד שזכות היא לו, ולא כתב כלל הא דאם הגדילו יכולין למחות, וכבר ציין עליו ה"ה דבפ"ק דכתובות הוא מחלוקת רב הונא ורב יוסף, ורב הונא לא ס"ל דיכולים למחות ודחי לה להא דרב יוסף, אלא דלבסוף חזר בו שהרמב"ם בפ"י מהל' מלכים ה"ג כתב להדיא ואם היה קטן כשהטבילו אותו ב"ד יכול למחות בשעה שיגדיל ויהיה גר תושב בלבד, נמצא דהרמב"ם לשיטתו שיכול למחות נמצא דלא הוי גר ולא קיים האב המצוה. ברם לפענ"ד נראה לומר בדיוק לשון הרמב"ם שכתב היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם הרי זה וכו', ויש לדייק לשון ונתגייר הוא והם דהיל"ל ונתגייר עם בניו, או ונתגייר הוא וגייר את בניו עמו, ולשון הוא והם משמע שהוא נתגייר לעצמו והם נתגיירו לעצמם, וע"כ נראה דלהכי דייק הרמב"ם ונתגייר הוא והם, כלומר דהבנים מעצמן נתגיירו ולא שגיירם אביהם, ומיירי שהבנים כבר גדולים ואינם עוד ברשות אביהם לגיירם וממילא אינן בתורת חזרה ולכן כתב הרי זה קיים המצוה, אבל אם היו בנים קטנים אכתי ספיקא הוה שמא יחזרו לסורם ולא יתרצו בקבלת המצות ולדעת הרמב"ם לא קיים המצוה באופן זה, וזה לפענ"ד נכון. וכיון דבבניו הקטנים לא קיים הגר מצות פ"ו ה"ה שאין עליו חיוב למולם.גר אי יכול לגייר ולמול את בניו אחריווכרגע נפל במחשבתי לחקור בגר שנתגייר קודם שגייר את בניו ועכשיו רוצה לגייר את בניו אי בכלל יכול הוא לגיירם, דנלפענ"ד לומר דהא דגוי שבא לגייר את בנו יכול לגיירו מטעם דהבן ניחא ליה במה דעביד ליה אביו עי' כתובות י"א ע"א, ונראה דזה דוקא כל זמן שהוא אביו, אבל כשנתגייר הרי הוא כקטן שנולד דמי ואינו אביו של זה יותר א"כ אפשר דכה"ג כבר אין ביד אביו לגיירו כלל, ורק אם יבא לב"ד מרצונו להתגייר אז יגיירוהו מטעם זכין לו לאדם, אבל האב מדעת עצמו אינו יכול לגיירו כלל, וממילא אינו יכול למולו דאסור לחבול בו. וא"כ עלתה לן היפוך הדרך פקודיך, לא די שאין חיוב על הגר שנתגייר למול את בניו שעדיין לא נתגיירו אלא אפשר גם אינו יכול לגיירם בע"כ, ולכן אב שבא להתגייר עם בניו צריך לגייר את בניו קודם ואח"כ לגייר את עצמו, וי"ל ואין הז"ג כעת להאריך יותר. [ועי' בהערות לספר פני משנה סוף אגרת י"ט].ביאור בשי' ר"י דהיו לו בנים בגיותו קיים פ"וולא אוכל לעבור מלציין בעצם ההלכה שנחלקו בה ר"י ור"ל לענין הי' לו בנים בגיותו אם קיים המצוה נלפענ"ד דתלוי בהא דנחלקו בגמ' (שבת קמ"ו ע"א) דתני תנא מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין שלא עמדו על הר סיני, שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי גרים מאי א"ל אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה וגו', ופליגא דר' אבא בר כהנא דאר"א בר כהנא עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו וכו' ע"ש וברש"י ובח"א למהרש"א, ובתוס' ע"ז דף כ"ב ע"ב ד"ה עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני וז"ל ונראה דגרים נמי דפסקה זוהמתן היינו דאע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו, ותמהו כולם שהרי כל זה מבואר בגמ' שבת להדיא ומאי ונראה שכתבו התוס' ז"ל ומה חידשו בזה.ולפענ"ד נראה ליישב דהתוס' כתבו כן לקבוע הלכה מה שלכאורה נפ"מ כאן, דהרי בגמ' שבת הוה מחלוקת דקאמר ופליגא דר' אבא בר כהנא וכו', ולפי ר"א בר כהנא בגרים בזה"ז נמי רק אחר ג' דורות לכה"פ תפסוק מהם הזוהמא כמו האבות קודם מ"ת, ונפ"מ להלכה לענין בהמתן של גרים אי מייחדינן שאם פסקה זוהמתן מיד כשנתגיירו לא מייחדינן ואם לא פסקה עד ג' דורות מייחדינן, וכן נפ"מ לענין חיתון וכיוצא בו דהגם דליכא איסור מדין גר מ"מ יש ליזהר מטעם זוהמא, ולזה כתבו התוס' ונראה דגרים נמי דפסקה זוהמתן היינו משום דאע"ג וכו', כלומר דהטעם הוא משום דמזלייהו הי' בהר סיני ודלא כר' אבא בר כהנא, ונפ"מ לגר עד שלשה דורות. ומדוייק לשון התוס' שכתבו ונראה דגרים נמי דפסקה זוהמתן, ולשון דפסקה בד' משמע שהוא ודאי כן דפסקה זוהמתן מיד שנתגיירו והיינו כמ"ד דמזלייהו וכו' ולא כמאן דפליג, והבן. ולפ"ז שפיר יש לומר כיון דהגרים כבר פסקה זוהמתן משעת מ"ת א"כ הבנים שהם מולידין אפי' בגיותם הרי כבר פסקה זוהמתן וראוי לקיים בהם פ"ו שע"ז נברא העולם, משא"כ סתם גוים שלא פסקה זוהמתן אין רצון בהם, ושפיר ס"ל לר' יוחנן דמקיים בהם מצוה אע"פ שנולדו בגיותו, ולהרמב"ם בעי שיתגיירו עכ"פ ושיהיו בכלל ישראל, וזה דבר יקר לפענ"ד.ומה שנלפענ"ד עוד בזה דבנדרים (דף ל"א ע"א) איתא קונם שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור בעובדי כוכבים, ובגמ' פריך וישראל מי נפיק מכלל בני נח, ומשני כיון דאיקדש אברהם איתקרו על שמיה. ויש להוסיף ע"ז לפמ"ש ז"ל דאברהם ושרה עקרים היו (יבמות ס"ד ע"א), והקב"ה הוציא אותו החוצה וא"ל צא מאיצטגנינות שלך והוציאו למעלה מהמזל והוריד לו בריאה חדשה וזרע קודש מלמעלה מן המזל וא"ל כה יהיה זרעך, נמצא דאברהם אבינו הגם שהיה מצאצאי נח אבל בני אברהם לא באו מזרע בני נח לא בכח ולא בפועל אלא באו מלמעלה מן המזל והוא הולדה חדשה, וז"ש בהבראם בשביל אברהם שהבריאה החדשה של עם ישראל שבשבילם נברא העולם התחילה מאברהם אבינו לבני ישראל, (ואולי זה הכוונה בגרים מזלייהו הי' והבן), וכיון שבני ישראל אינם מכלל בני נח ממילא הפ"ו שלהם נמי ממקור אחר יהלכו ואין להם שייכות עם הגוים, אבל הגרים שנתגיירו שהם מזרע נח הגם שמתגיירים מ"מ תולדות יחוסם נמשך מזרע והולדת נח, ולכן גר שנתגייר הגם שכקטן שנולד דמי מ"מ לענין הולדה אפילו לאחר שנתגייר אכתי מוליד מכח שקבל מזרע נח, א"כ לענין פ"ו אין נפ"מ אצל הגר מקודם שנתגייר לאחר שנתגייר ולכן שפיר קאמר ר' יוחנן דגוי שנתגייר והיו לו בנים מקודם יצא בהם ידי פ"ו, ולדעת הרמב"ם בעי שיתגיירו עכ"פ כדי שיהיה בכלל פ"ו שבתורה, ומיושב קו' התוס' יבמות ס"ב ע"א ד"ה ר"י, והבן כי קצרתי.ביאור שי' הרמב"ם דדוקא נתגיירו בניו עמו קיים פ"וומה שנלפענ"ד בטעם הרמב"ם דמפרש מילתיה דר' יוחנן דוקא בנתגיירו בניו עמו, דהרי לענין קיום מצות פ"ו לא די במה שיש לו בן ובת, אלא צריך שהבן והבת יהיו ראויים להוליד, ולא זאת שיהיו ראויים להוליד אלא שיהיו ראויים להוליד בנים ישראלים, ואם נכבש אדם על גויה והוליד בנים ממנה לא קיים פ"ו, וכן אם יש לו לאדם בן והלך הבן ונכבש על גויה והוליד ממנה בנים או בנות ומת הבן לא קיים הזקן פ"ו בבני בנים כאלו, משום דלא נשאר לו בן ובת בישראל, א"כ הקפידה התורה שישארו בנים המתיחסים בישראל, וא"כ ה"ה כשהי' לו בנים בגיותו ונתגייר אם לא התגיירו עמו היאך יקיים בהם האב מצות פ"ו, וע"כ דר"י מיירי דוקא באופן שגם הם התגיירו ושפיר עכ"פ יהיו בנים בישראל. אלו דברי ידידו דושכ"ג וצדקתו החותם בברכת כוח"ט בסשצ"ג בלב ונפש,מנשה הקטן
| |
|
Another site by e-Notations